רכב חשמלי הפך בשנים האחרונות לפופולרי יותר ויותר בישראל. החל מהצרכנים שיוצרים ביקוש גבוה, דרך היבואנים ועד לרשויות המס- כולם חלק מהנתח הזה ולעיתים אחד משיג את השני. אבל מה באמת המדיניות הישראלית לגבי תחבורה חשמלית?
קרדיט: UNSPLASH
במחצית הראשונה של 2022 נמכרו בישראל קרוב לעשרת אלפים רכבים חשמליים חדשים, שוק המהווה כשישה אחוזים מסך המכירות הכללי. אם נוסיף לרכבים החשמליים את הרכבים ההיברידיים שנמכרו באותה חצי שנה, נקבל מספר כמעט דומה. המשמעות היא שבישראל יש למעלה מעשרה אחוזים של רכבים אשר מהווים תחליף לרכבים המזהמים.
זאת הפעם הראשונה שנרשמים בישראל נתוני מכירות גבוהים כאלה והמספרים צפויים עוד לעלות עד סוף שנת 2022. מה שקרה כאן הוא ביקוש גבוה של הצרכנים שרוצים ליהנות מרכב נקי ואיכותי כמו בשאר המקומות בעולם.
יבואני הרכב בארץ הבינו את הביקוש ומגדילים כל הזמן את ההיצע ובעיקר את מגוון הדגמים החשמליים שיש, כמו יונדאי איוניק 5, לאחרונה גם מסין. אולם, על אף הביקוש הגבוה, יש רשימת המתנה ארוכה עד שהרכבים החדשים יגיעו והסיבה היא עולמית. מדובר על שילוב של שוק עבודה המתאושש מפגעי הקורונה, בעיית מחסור בשבבים, שינוע ולוגיסטיקה ארוכים וגם המלחמה בין רוסיה ואוקראינה.
מי שהזמין רכב לאחרונה, יצטרך לחכות לתחילת 2023 ואף מעבר עד שהרכב שהוזמן יגיע. בכל העולם מדובר על בעיה דומה ועולם הרכב מתמודד איתה בכל הכוח האפשרי על מנת להתגבר על הקשיים.
אלא שחוץ מהקשיים הללו, בישראל לא עושים את החיים קלים יותר והצפי הוא שבינואר 2023 המס על הרכבים החשמליים יעלה. אם עד עכשיו נהנו הקונים של רכב חשמלי ממס קנייה נמוך של עשרה אחוזים בלבד הרי שמתחילת 2023 המס יעלה לעשרים אחוזים. הסיבה היא שברשות המיסים צפו שהביקושים לרכב חשמלי יעלו ולכן תכננו את עליית המס בהתאם.
בהתחלה, מדרגת המס הנמוכה של עשרה אחוזים נועדה לעודד את השימוש ברכב לא מזהם, בהתאם למדיניות של משרד התחבורה שרצה לקדם את הנושא. אולם כעת, דווקא כשהביקושים נמצאים בשיא של כל הזמנים, המס עולה. לא ברור מה באמת המדיניות כאן והאם יש תכנון כלשהו לטווח ארוך.
ייתכן שתהיה דחייה בהעלאת המס, אך כרגע זה התכנון. בעוד שבמדינות רבות בעולם מעודדים שימוש ברכב חשמלי על ידי סבסוד, מענקים והטבות נוספות, בישראל הולכים הפוך. מדיניות כזו גם מנוגדת להצהרות של ישראל שעד 2030 הרוב המוחלט של הרכבים הנמכרים בה יהיו חשמליים.
לכל זה צריך להוסיף את עניין התשתיות לטעינה. יש עמדות טעינה ואף מוקמות עמדות חדשות ברחבי הארץ, אבל יש צורך להקים עמדות טעינה נוספות ובפרישה נרחבת כדי לעמוד בביקושים הגבוהים. בנוסף, יש צורך בעמדות טעינה מהירות כדי שזמן הטעינה של הרכבים יהיה קצר ולא ייווצרו תורים. תכנון נכון עכשיו, יחסוך הרבה אנרגיה וזמן בעתיד וכאן נדרשת מדיניות תכנון שצופה עתיד.
מצד אחד, מדינת ישראל מצהירה בוועידות אקלים עולמיות שהיא מקדמת טכנולוגיה ירוקה ושיש לה תכניות ויעדים להפחתת זיהום האוויר, בעיקר התחבורתי. מצד שני, המעשים בפעול לא תמיד הולמים את ההצהרות הללו ולא ברור אם הם מקרבים אותנו למטרות בתאריך היעד.
נדמה שישראל הולכת צעד קדימה ושניים אחורה בתחום החשמלי, בעיקר כשזה נוגע לקידום רגולציות של משרדי ממשלה. אמנם נעשו כאן הרבה דברים בתחום הרכב החשמלי ועוד בזמן קצר, אך נדרשת מדיניות גדולה ובעלת שיניים ותקציבים ייעודיים ולא רק הצהרות או חקיקה כללית. קידום התחבורה החשמלית הוא צורך חשוב למדינה צפופה כמו ישראל שחייבת אוויר נקי יותר ויפה שעה אחת קודם.
