כולנו חווים לפעמים טשטוש ראייה, ולרוב זה יחלוף מעצמו. אבל אם הטשטוש מופיע ספציפית במרכז שדה הראייה, כדאי שתיגשו לאופתלמולוג (רופא עיניים מומחה) – ייתכן שמדובר בחור מקולרי.
חור מקולרי (Macular Hole) הוא מצב רפואי שגורם להיווצרות חור במקולה (Macula), החלק בעין שאחראי על הראיה המרכזית (בניגוד להיקפית) וראיית הצבעים.
ללא טיפול מתאים, החור עלול להמשיך ולהתרחב עד כדי גרימת נזק קבוע ואובדן תמידי של הראייה המרכזית, מה יפגע ביכולת לבצע פעולות יומיומיות הכרוכות בראייה מדויקת (למשל קריאה ונהיגה).
אבל איך תוכלו לזהות שהראייה המטושטשת נובעת מחור מקולרי? ואם זה אכן המצב, איך אפשר להתמודד עם זה?
כדי להבין טוב יותר את התופעה המטרידה, דיברנו עם ד"ר אפרים ברקו, כירורג עיניים בכיר ומומחה רשתית וקטרקט, שסיפר לנו על גורמי הסיכון, התסמינים ודרכי הטיפול האפשריות בחור מקולרי.
לחצו למידע נוסף על חור במרכז הראייה באתר של ד"ר ברקו >>>
איך נוצר החור המקולרי והאם ניתן למנוע את זה?
תופעת החור המקולרי נגרמת כתוצאה משיבוש בתהליכי ההזדקנות הטבעיים של העין האנושית.
עם השנים והגיל, ג'ל הזגוגית שמצוי בחלל העין עובר תהליך הדרגתי של התכווצות והתנתקות מהרשתית.
בדרך כלל, התהליך הזה מתרחש בצורה נורמלית ונטולת סיבוכים לחלוטין. אך הבעיה מתעוררת כאשר הזגוגית נדבקת בנקודה מסוימת למקולה, ויוצרת מעין פעולת משיכה מכאנית שמחוררת את המקולה.
אמנם קיימים גורמים סיכון להיווצרות התופעה (טראומה, דלקת וזיהום). אבל ברוב המכריע של המקרים, החור המקולרי מתפתח באופן ספונטני וללא סיבה ספציפית, ולכן לא ניתן למנוע אותו מראש.
אבל יש גם צד מעודד – אבחון וטיפול מוקדם משפר את הפרוגנוזה ומגדיל משמעותית את סיכויי ההחלמה.
גורמים וקבוצות סיכון עיקריות
על פי מחקרים של גורמים רפואיים ומדעיים בעלי מוניטין, השכיחות של תופעת החור המקולרי היא כ-7.8 מכל 100 אלף איש.
אנשים שכבר סובלים מחור מקולרי בעין אחת מצויים בסיכון מוגבר של 5% עד 20% לפתח חור גם בעין השנייה.
קבוצות סיכון נוספות כוללות אנשים שסובלים מסכרת, קוצר ראייה, מי שעברו ניתוחי עיניים קודמים או סבלו מדלקות תוך-עיניות (אובאיטיס).
מהם הסימנים להיווצרות של חור מקולרי?
הסימן האופייני ביותר לחור במקולה הוא פגיעה בראייה המרכזית בלבד, כלומר כשמבחינים בטשטוש או בנקודת עיוורון במרכז שדה הראייה בעוד יכולת הראייה ההיקפית (לצדדים) נותרת כשורה.
מדובר בתופעה שמתפתחת באיטיות ובהדרגה, מה שעשוי להקשות על אבחון מוקדם.
עם התפתחות והחמרת הסימפטומים, המטופל עשוי להבחין בראייה מטושטשת ופחות חדה, ואפילו ב"היעלמות" של החלק המרכזי בשדה הראייה.
התופעה עלולה לפגוע משמעותית באיכות החיים וביכולת לבצע פעולות שגרתיות כמו קריאה וזיהוי פרצופים, שכן היא גורמת לכך שהחלק המרכזי בשדה הראייה פשוט "נעלם".
תסמין מעניין נוסף הוא עיוות בראיית צורות. כך למשל, קווים ישרים עלולים להיראות מעוקמים, והמשפטים בספר או בעיתון יכולים פתאום להופיע בצורה גלית ומעוקלת.
שלב האבחון – מתי כדאי ללכת לרופא?
אם אתם חווים את הסימפטומים שציינתי בסעיף הקודם, אני ממליץ לגשת לבדיקה אצל רופא עיניים שמתמחה במחלות רשתית.
תהליך האבחון של החור המקולרי יתבצע במרפאה, בדרך כלל בשני אמצעים משולבים: בדיקה פיזיקלית ובדיקת הדמיה.
בשלב הראשון, הרופא יזליף טיפות מרחיבות אישונים ויבחן את העין תחת מכשיר מיוחד המכונה "מנורת סדק". כך ניתן יהיה לבחון היטב את אזור המקולה על מנת לאתר את הליקוי.
בדיקה מעמיקה אף יותר מתבצעת בעזרת טכנולוגיית הדמיה תלת-ממדית המכונה "טומוגרפיה אופטית" (OCT – Optical Coherence Tomography).
מדובר בטכנולוגיה מתקדמת בעזרתה סורקים את מבנה העין ומקבלים תמונה ברורה של שכבות הרשתית בראייה רוחבית, מה שמאפשר להעריך את מצבה ולאמוד במדויק את גודל, עומק ומאפייני החור במקולה.
למאמרים נוספים בתחום הרפואה בקרו במגזין הבריאות >>>
שלב הטיפול – איך מתמודדים עם החור במקולה מרגע שאובחן?
הופעת תסמיני החור המקולרי עלולים להיות מטרידים ואפילו מפחידים למי שסובלים מהמצב. אבל למרבה המזל, הטכנולוגיה הרפואית בתחום האופתלמולוגיה מציעה פתרונות מצוינים לבעיה.
שיטת הטיפול תיקבע בהתאם לקריטריונים רפואיים כמו שלב המחלה וקצב התקדמות שלה, המאפיינים הקליניים של החור ודיווח המטופל לגבי התסמינים.
אם תופסים את הבעיה בשלב הראשוני, כשהחור עדיין מזערי, ייתכן שיהיה ניתן להסתפק במעקב בלבד, ולבחון האם הוא נסגר מעצמו.
עם זאת, ברוב המקרים הבעיה לא תחלוף לבדה, ויהיה צורך לבצע פרוצדורה כירורגית לתיקון הליקוי.
הכירו את "הויטרקטומיה" – ניתן לתיקון חור מקולרי
ניתוח ויטרקטומי (Vitrectomy) הוא פרוצדורה מיקרוכירורגית מתקדמת לתיקון חורים מקולריים.
במהלך הניתוח, מבצעים שלושה חתכים כירורגיים זעירים בחלק הצדדי של גלגל העין, דרכם מחדירים מכשור רפואי משוכלל.
הניתוח כולל הסרה של זגוגית העין והחלפת הנוזל התוך-עיני בגז מיוחד שיוצר מעין בועה בחלל העין, אשר מקרבת את שולי החור ומסייעת בסגירתו.
מדובר בהליך קצר יחסית שאורך כשעה, לרוב תחת הרדמה מקומית, ובסופו המטופל ישוחרר לביתו לאחר התאוששות קצרה לרוב באותו יום.
תוצאות הניתוח תלויות במצב הקליני ההתחלתי ובהקפדה על ההנחיות במהלך תקופת ההחלמה, שאורך בדרך כלל עד 3 חודשים.
בסך הכל, מדובר בניתוח בעל שיעורי הצלחה גבוהים, במיוחד בשלבים ההתחלתיים של המחלה.
***התוכן המופיע במאמר זה מוגש כמידע כללי בלבד ואינו מחליף ייעוץ, אבחון או בדיקה על ידי רופא עיניים מוסמך. מאחר שכל מקרה רפואי הוא אינדיבידואלי, חשוב להיוועץ ישירות עם הרופא המטפל לצורך בחינת המצב האישי, קבלת הסברים מקיפים על הטיפול וקבלת החלטות רפואיות מושכלות.
