בעידן של טרנספורמציה דיגיטלית וכלכלה תנודתית, מנהלים מוצאים את עצמם לא פעם בסיטואציה של "ערפל קרב": נתונים חסרים, לוחות זמנים לוחצים והחלטה אחת קריטית שיכולה להכריע את גורל הארגון. בעולם העסקי המודרני, שבו השינויים מתרחשים בקצב מסחרר, המנהלים נדרשים לא רק לניהול משאבים, אלא לצפיית הבלתי צפוי. המציאות הזו מציבה אתגרים שחורגים מכל מה שהכרנו בספרי הניהול הקלאסיים, שכן אי-הוודאות הפכה למרכיב קבוע בשגרת העבודה של ההנהלה הבכירה.
בעוד שבעולם ההייטק והניהול המודרני מדברים על Big Data כפתרון לכל בעיה, במציאות מתגלה כי לא פעם הנתונים העודפים רק מעמיקים את הבלבול. מול הגישה הזו, יש מי שמביא את ארגז הכלים מהמקום שבו הנתונים הם לא רק מספרים בטבלאות, אלא עניין של חיים ומוות – המערכת הביטחונית הרגישה ביותר בישראל.
פגשנו את ליאור אקרמן, לשעבר בכיר בשירות הביטחון הכללי – בתפקידיו כסגן ראש אגף וכראש לשכת ראש השב"כ – אשר שימש כבורג מרכזי בצמתי הכרעה לאומיים, החל מניהול מבצעים מורכבים באירועי האינתיפאדה השנייה ועד ליווי חקירות רגישות ביותר שעיצבו את פניה של המדינה. הניסיון המבצעי שצבר אקרמן לא נותר בין כותלי הארגון; כיום, הוא מתרגם את המתודולוגיות המבצעיות הללו לתוך המגזר העסקי והציבורי, כשהוא מלווה מנהלים וחברות מובילות כמו בנק הפועלים, בנק לאומי וסודהסטרים בתהליכי קבלת החלטות מורכבים.
המודל שמשנה את כללי המשחק: מודל "אינטואיטיבי"
במרכז הליווי האסטרטגי שמעניק ליאור אקרמן עומד המודל הייחודי שפיתח: מודל "אינטואיטיבי". מדובר בשיטת חשיבה סדורה ומובנית, המיועדת להקנות למנהלים כלים לקבלת החלטות מדויקת, גם ואולי במיוחד, כאשר המידע העומד לרשותם הוא חלקי, משתנה או סותר.
חשוב להבהיר: בניגוד למה שרבים חושבים, המודל אינו מסתמך על תחושות בטן אקראיות או על אינטואיציה "מיסטית". להפך – המודל מבוסס על תרגום של עשרות שנות ניסיון מבצעי בצמרת המערכת הביטחונית לכלים ניהוליים פרקטיים. אקרמן מתייחס לאינטואיציה כאל "מעבד נתונים מהיר": היכולת המוחית לזהות תבניות שחוזרות על עצמן מתוך מאגר חוויות עשיר, ולתרגם אותן להמלצות פעולה מיידיות.
איך זה עובד בפועל בחדר הישיבות? אקרמן מדגים כיצד ניתן לקחת את הדיסציפלינה הביטחונית הקשוחה וליישם אותה בעולם העסקי דרך שלושה צירי עומק:
-
ניתוח תבניות התנהגותיות (Pattern Recognition): כפי שבשירות הביטחון הכללי למדו לזהות דפוסי פעולה של יריבים כדי למנוע את הפיגוע הבא, כך במודל האינטואיטיבי, מנהלים לומדים לזהות "דפוסי שוק" או "תבניות משבר" ארגוניות עוד לפני שהן מתפרצות. הזיהוי המוקדם מאפשר להקדים תרופה למכה ולשנות את האסטרטגיה בטרם המשבר הופך לבלתי נשלט.
-
תחקור אירועים בזמן אמת: ארגונים רבים נוטים לתחקר רק אחרי שהמשבר הסתיים. אקרמן מנחיל תרבות של "תחקור מבצעי מתמיד" – תהליך שבו המנהל לומד לעצור את המומנטום, לבצע הערכת מצב חדה ולבחון את הפערים שנוצרו בין התכנון לביצוע. זהו כלי קריטי למניעת "כשלון מתגלגל" בפרויקטים אסטרטגיים.
-
ניהול תחת "לחץ קיצוני" והערכת איומים: בביטחון, טעות עולה בחיי אדם. בעסקים, טעות עולה בשווי שוק, במוניטין ובמשאבים. אקרמן רותם את הניסיון שלו בניהול אירועים לאומיים כדי לאמן מנהלים כיצד לבצע "הפרדה רגשית" מהמשבר. המטרה היא להעביר את המנהל ממצב של "תגובה רגשית" למצב של "שליטה מחושבת" – גם כשהלחץ בחדר הוא הכבד ביותר.
במקום לחכות ל-Big Data שייתן את התשובה הסופית (שלעיתים מגיעה מאוחר מדי), המודל האינטואיטיבי מעניק למנהל את הביטחון העצמי הדרוש כדי לקבל החלטות על בסיס הניסיון המצטבר והניתוח האסטרטגי. אקרמן הופך את "ערפל הקרב" ליתרון תחרותי: בעוד שהמתחרים מהססים בגלל חוסר במידע, המנהל המיומן במודל האינטואיטיבי יודע בדיוק היכן להניח את הלחץ כדי להשיג את התוצאה הרצויה. זוהי אינה רק קבלת החלטות – זהו ניהול המציאות.
מניסיון בשטח לייעוץ אסטרטגי: הכלים של אקרמן
הקריירה של אקרמן נעה בין עולמות שנדמים לעיתים מנוגדים: מדיפלומטיה ביטחונית וחקירות רגישות בצמתים הלאומיים הרגישים ביותר, לבין ליווי אסטרטגי של תאגידי ענק ומקבלי החלטות במגזר הפרטי. השילוב הזה אינו מקרי – הוא הליבה של הערך המוסף שהוא מעניק. במקום להסתמך על מודלים תיאורטיים בלבד או על אקדמיה יבשה, אקרמן מביא לתוך חדר הישיבות את הדיסציפלינה הביטחונית, שבה אין מקום לתירוצים או למקצי שיפורים. העקרונות שהוא מנחיל למנהלים מבוססים על שלוש אבני יסוד:
-
ניהול משברים מובנה (Crisis Architecture): רוב המנהלים חווים משבר כאירוע כאוטי שדורש "כיבוי שריפות". אקרמן מלמד את ההפך הגמור: כיצד לבנות את הארגון כך שיהיה ערוך למשבר מראש. הוא מדריך כיצד לפרק את ה"רעש" הניהולי ולבודד את הבעיה האמיתית (Root Cause) בתוך משבר ארגוני סוער. בתחום הביטחוני, לא מתקנים תוצאות – מנתחים מערכות. אקרמן מעביר את המנהל מהתמקדות בסימפטומים להתמקדות במבנה הארגוני והאסטרטגי שגרם למשבר, ומלמד אותו להוביל תהליך חזרה לשגרה בצורה סדורה ושקטה.
-
קבלת החלטות תחת לחץ (High-Stakes Decision Making): הדיסציפלינה הביטחונית מבוססת על ההבנה שגם תחת "אש" – בין אם זו אש חיה או אש כלכלית וציבורית – השכל חייב להישאר צלול. אקרמן מאמן מנהלים כיצד לשמר קור רוח ודיוק כאשר התוצאה היא קריטית. הוא מספק כלים לניהול קוגניטיבי שמונע "קפיאה" או "פעולת יתר" (Over-reaction). המנהל לומד לבצע הערכת מצב מהירה, לתעדף חלופות בזמן אמת ולפעול בנחישות, גם כאשר סביבת העבודה מאופיינת בלחץ קיצוני, חוסר ודאות והשפעה רחבה על בעלי עניין.
-
חוסן לאומי וארגוני (Resilience Engineering): כחוקר בכיר וראש תחום החוסן הלאומי במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן, אקרמן אינו מסתכל על "חוסן" כמילת באזז שיווקית, אלא כמערכת הנדסית. הוא רותם את הידע הזה כדי לסייע לארגונים לבנות עמידות ארוכת טווח. בניית חוסן ארגוני, לפי אקרמן, היא היכולת של המערכת לספוג זעזועים – פנימיים או חיצוניים – לא רק לשרוד אותם, אלא לצאת מהם חזקה יותר. הוא מלמד מנהלים איך לפתח "מערכת חיסון" ארגונית המבוססת על תרבות של אמון, תקשורת פתוחה והיערכות מוקדמת, המאפשרת לארגון לשמור על רציפות תפקודית גם מול אתגרים משתנים ושווקים דינמיים.
באמצעות יישום עקרונות אלו, אקרמן הופך את המנהל מהיותו "מגיב לאירועים" להיותו "מעצב המציאות" של הארגון שלו. היכולת להביא את הדיסציפלינה והקור רוח מהעולם המבצעי אל הדינמיקה העסקית, היא שמעניקה למנהלים המלווים על ידו יתרון תחרותי מובהק.
הכלים שכל מנהל צריך בארגז
ליאור אקרמן לא מסתפק בהצגת תיאוריות ניהוליות באולפני הטלוויזיה או בין דפי האקדמיה. הגישה שלו היא יישומית ומחוספסת, כזו שנולדה מתוך הבנה שבעולם הביטחוני, כמו בעולם העסקי, אי אפשר להסתתר מאחורי מצגות – צריך לספק תוצאות. בין אם מדובר בכתיבת ארבעת הספרים שחיבר, המשלבים אסטרטגיה ומתח, ובין אם בטורים המקצועיים שהוא מפרסם ב-Jerusalem Post ובמעריב, אקרמן פועל כדי להעניק למנהלים "ארגז כלים" שלא ניתן למצוא בתואר שני במנהל עסקים סטנדרטי. "המטרה היא לפצח את תהליכי קבלת ההחלטות," הוא מציין, "לפשט את המורכבות ולהחזיר למנהל את השליטה בסיטואציה."
האדם במרכז המהפכה הטכנולוגית בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה בכל רגע, שבו בינה מלאכותית (AI) הופכת לחלק בלתי נפרד משרשרת הערך ושבו המודלים העסקיים מתחלפים חדשות לבקרים, המשתנה הכי חשוב נשאר – ותמיד יישאר – המנהל עצמו. טכנולוגיה היא כלי עבודה, אך האינטואיציה האסטרטגית היא הדיפרנציאל המכריע.
הבנת המודל ה"אינטואיטיבי" משנה את הפרדיגמה הניהולית: היא מאפשרת למנהלים להפסיק להיות "מגיבים סדרתיים" לאירועים – כאלו שרק רצים אחרי טרנדים, משברים או נתונים מתפרצים – ולהתחיל להיות אלו שמובילים ומעצבים את המציאות. עבור מנהלים בסביבה טכנולוגית תחרותית, היכולת הזו אינה רק יתרון – היא לעיתים קרובות ההבדל המוחלט בין הצלחה מסחררת לבין כישלון קולוסאלי. מנהל שמצליח להישאר רגוע וממוקד כשסביבתו סוערת, הוא מנהל שמשדר את הביטחון הזה לכל הארגון, ומייצר "חוסן קבוצתי" שאין לו תחליף טכנולוגי.
למה עכשיו? למי שמחפש לשדרג את היכולות האסטרטגיות שלו, למי שמרגיש שהמודלים הישנים כבר לא נותנים מענה למציאות של 2026, ולמי שרוצה ללמוד איך לקבל החלטות מורכבות במרחב של אי-ודאות גוברת – הניסיון המצטבר של אקרמן מספק זווית רעננה, חדה ומאוד לא שגרתית. זוהי הזמנה לעצור רגע, להסתכל על הניהול שלכם בעיניים של איש מבצעים, וללמוד איך להוביל את הארגון שלכם בבטחה אל היעד הבא. כי בסופו של יום, גם בעולם הדיגיטלי ביותר, הניהול האסטרטגי הוא עדיין אמנות, והמיומנות האמיתית היא לדעת מתי לסמוך על הנתונים – ומתי לסמוך על האדם שמאחורי ההגה.
