חלוקת רכוש היא חלק מכל הליך גירושין, והיא שלב לא פשוט שכל זוג וזוג הבוחרים להתגרש יצטרכו לעבור, בו יש צורך לחלק באופן המוסכם או ההוגן לטעם בית המשפט, את הממון, החסכונות, הנכסים ושאר האספקטים הפיננסים בחיי הזוג.
חוק יחסי ממון תשל”ג – 1973 מגדיר את אופן חלוקת הרכוש בין בני זוג בעת תהליך גירושין. החוק קובע שכל הרכוש שנצבר במהלך שנות הנישואין יחולק שווה בשווה בין בני הזוג, לרבות נכסים, ממון, חסכונות, מקרקעין, מיטלטלין, מניות, קופות גמל, זכויות פנסיוניות, נכסים עסקיים ומוניטין עסקי ואישי ולמעט מקרים יוצאי דופן.
הנחת היסוד היא שרכושם של בני הזוג בעת הפרידה הנו רכוש משותף שנצבר במהלך שנות זוגיות משותפת, גם אם הוא רשום רק על שם אחד מבני הזוג. חזקת השיתוף אינה חלה רק על שיתוף בזכויות כי אם גם על שיתוף בחובות, במידה ויש חובות שני בני הזוג יצטרכו לכסות אותם, למעט מקרים חריגים.
נשיאה בחובות מכוח חזקת השיתוף:
חובות שנבעו ממהלך החיים המשותפים, או מרכישת נכס משותף וקשורים לנכס המשותף, הם משותפים. כשם שבן הזוג מתחלק בזכויות, כך מתחלק הוא גם בחובות. אם אחד מבני הזוג חייב סכום מסוים לצד שלישי, הרי שבני הזוג נושאים בחוב זה בחלקים שווים במערכת היחסים הפנימית שביניהם, מבלי שהדבר יקנה לצד השלישי זכות תביעה כנגד בן הזוג השני. למשל, אם הבעל נטל הלוואה מבנק, הוא יוכל לתבוע מהאישה, בתנאים מסוימים, את מחצית ההלוואה. הבנק לא יוכל לתבוע את האישה, שכן חזקת השיתוף חלה רק במישור הפנימי בין בני הזוג, ולא נועדה להקנות זכות לנושה חיצוני. קיימים מקרים בהם בית המשפט מסרב לראות בחוב חוב משותף מהטעם שנוצר לאחר הפירוד בין בני הזוג, או כיון שיש ספק בדבר אמיתות החוב, או מהטעם שבן הזוג לא היה צד ליצירת החוב.
עקרון איזון המשאבים בחלוקת רכוש
העקרון המנחה בחלוקת הרכוש בגירושין הוא איזון משאבים, כלומר, הרכוש מתחלק בין בני הזוג שווה בשווה. אולם כפי שנראה להלן, התמונה בסופו של יום הרבה יותר מורכבת. החלוקה תיעשה ככלל, רק באשר לרכוש המשותף, שהנו כל הרכוש שנצבר במהלך תקופת הנישואין.
נכסים שנצברו לפני החתונה אינם נכללים באיזון המשאבים, אלא אם הוכחה בהם כוונת שיתוף. הסדר זה יחול כל עוד לא נחתם בין בני הזוג הסכם ממון אשר קבע חלוקה אחרת של הרכוש.
הסכם ממון:
על הסדר איזון המשאבים בהתאם לחוק יחסי ממון, אפשר לחלוק באמצעות חתימה על הסכם ממון. כלומר, הסכם ממון הוא הסכם שעליו חותמים בני הזוג, בין אם לפני נישואין ובין אם במהלך הנישואין, שמטרתו להסדיר את משטר הרכוש בין בני הזוג בעת גירושין. מבחינה משפטית, מדובר בהסכם מורכב המצריך ידע משפטי, ניסיון ויכולת להבין את רצונם של בני הזוג, כדי לתרגם את אותו רצון להוראה חוזית וחוקית מחייבת. הניסיון מלמד כי הסכם זה חוסך מחלוקות משפטיות יקרות וקשות במהלך גירושין וכן מסייע לקיומו של הליך גירושין קל ומהיר יותר.
הסכם ממון הוא לא הסכם "רגיל", שעליו יכולים שני צדדים לחתום ולנהוג בהתאם לכתוב בו. מדובר בהסכם שכדי שיקבל תוקף חוקי, צריך להיות מאושר ע"י ערכאה משפטית. כדי לאשר הסכם ממון, לא די בחתימה בפני עורך דין, אלא יש להגישו לבית המשפט לענייני משפחה ולבקש את אישורו. בית המשפט אשר יבחן את הסכם הממון, בדרך כלל לא יתערב בו, במידה ולא יעלה חשד, שמא בני הזוג אינם מבינים את תוכנו ואת משמעותו. אם מתבצעת חלוקת רכוש בין בני זוג שלא במסגרת הסכם הממון – רכוש שעדיין לא היה בבעלות בני הזוג בעת החתימה על הסכם הממון, הוא יתבצע בשיטה של איזון המשאבים תוך התחשבות בכתוב בהסכם הממון.
חלוקת רכוש בגירושין עם ילדים- חלוקה לא שוויונית:
חלוקת רכוש בגירושין עם ילדים צריכה להיות לא פעם לא שוויונית על מנת להיות הוגנת וצודקת. מדובר בעיקר במקרים בהם הילדים עוברים להתגורר עם אחד מההורים ומכורח הנסיבות לו יש צורך גדול יותר ברכוש. בנוסף לקביעת הסדרי ראייה יש לבצע תהליך מסודר והוגן של חלוקת הרכוש. כדי שבית המשפט יחליט על חלוקת רכוש בגירושין עם ילדים באופן לא שוויוני, צריכות להיות נסיבות מיוחדות שמצדיקות את זה. גם אם אתם משוכנעים שמגיע לכם יותר רכוש מלבן הזוג, עליכם להמציא את כל הסיבות בכדי שגם בית המשפט יחשוב כך.
כיצד מתחלקים כספי ירושה בגירושין?
על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג (1973), כל רכוש שהוענק לאחד מבני הזוג במסגרת צו ירושה חוקי הוא רכושו הבלעדי של אותו בן הזוג, ולכן אין לצד השני שום בעלות עליו. אולם, ישנם מקרים חריגים בהם בתי המשפט מכירים ברכוש שניתן בירושה לאחד מבני הזוג כרכוש משותף: כך למשל, אם הנכס שניתן בירושה זכה אחר כך להשקעה משותפת בכסף רב של שני בני הזוג, הרי שיש קושי להפריד בין רכוש שמקורו בירושה לרכוש משותף, ולכן החוק יכיר בנכס זה כרכוש משותף באופן מלא או חלקי. מקרה נוסף הוא כאשר יש "כוונת שיתוף" ביחס לרכוש שקיבל ירושה אחד מבני הזוג. אם ניתן סכום כסף בירושה ומיד לאחר קבלתו הופקד בחשבון שמשותף לשני בני הזוג, זה מצביע על קיומה של "כוונת שיתוף" ומתוקף כך הרכוש כבר אינו רכושו הבלעדי של מקבל הירושה.
יש לתת את הדעת על כך שהתקדימים המשפטיים השונים בישראל מראים כי לכל מקרה משפטי יש חוקים משלו. אפשרות השיתוף בנכסים החיצוניים, כמו במקרה האמור, תלויה בנסיבות הספציפיות של המקרה.
יש לכם שאלה בענייני גירושין או משפחה? אשמח לעזור.
