הזניחו את המנוח בהזנחה פושעת- הצוואה פסולה

 בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה (בפעם השנייה) את בקשת בן ואימו לקיום צוואת מנוח בה, חולק עיקר עיזבונו בין הבן לבין האם בלבד, תוך נישול ארבעת הילדים הנוספים היורשים.

בית המשפט הכריע כך, לאחר שקבע כי אמנם אין בכל טענה כשלעצמה בכדי להביא לפסלות הצוואה, אך מחיבור כל נתוני המקרה, עולה תמונה של מנוח מוזנח אשר היה במצב פיזי ונפשי קשה עד מאוד ולא הגיוני כי ביקש מרצונו לצוות עיקר עיזבונו לאשתו ובנו זה, אשר תרמו למצבו הקשה.

מוגש מטעם פורטל ירושה צודקת.

המנוח- מאדם חזק ונורמטיבי לאדם מוזנח

המנוח והאם (אשר נפטרה במהלך הניהול ההליכים המשפטיים) היו נשואים כ-53 שנים ולהם נולדו 5 ילדים. המנוח היה בעברו בעל נכסים רבים לרבות דירות ובית עסק ותפקד באופן תקין לחלוטין, עד אשר פרש לגמלאות ואז החלה התדרדרותו, ככל הנראה מדיכאון שלא אובחן.

המנוח עבר להתגורר לבדו בקומה העליונה של ביתו שלא היו בה שירותים או מקלחת והיא הייתה במצב תברואתי גרוע עד מאוד, לא נהג להתקלח ולהחליף בגדים, הדיף ריח רע והיה משוטט ברחובות ללא מעש.

יצוין, כי בשל מצבו זה והזנחתה של האישה באופן כה חמור את המנוח, הוגשה אף בקשה על ידי היועץ המשפט לממשלה למנות את הקרן לטיפול בחסויים כאפוטרופוס למנוח מהטעם שהאישה והבן מזניחים את המנוח באופן פושע.

בתוך כל זאת, תוך ניצול מצוקתו של המנוח ובניגוד גמור לכל היגיון בריא, הביאו האם והבן את המנוח לחתום על צוואה בעדים לפיה, עיקר עיזבונו יועבר אליהם תוך נישול כמעט מלא של ארבעת היורשים האחרים.

היורשים טענו לפסלות הצוואה ממספר טעמים

היורשים טענו כי מצבו של המנוח היה בכי רע, שאמנם הוא חי עם האם והבן והיה תלוי בהם, אך למעשה הם נהגו כלפיו באופן משפיל ולא אנושי, עת הזניחו בצורה קשה את הטיפול בו.

היורשים טענו כי האם והבן השפיעו על המנוח לערוך את הצוואה שמנשלת למעשה את ארבעתם כמעט באופן מלא מעיזבון המנוח וכי, היו מעורבים באופן פסול, בלשון המעטה, בכל הליך עריכתה לרבות, ב"שידוך" המנוח לעורך הדין עורך הצוואה.

היורשים טענו אף לפסלות הצוואה מחמת היות שני עדיה בלתי מהימנים שלא היו מודעים כלל לרצון המנוח ולמצבו הרפואי בעת חתימתו על הצוואה ובייחוד, כאשר אחר מהם היה במעמד של "פסול דין" בעת שחתם כעד על הצוואה.

פסק הדין הראשון- הומלץ לפסול את הצוואה

בית המשפט החליט כבר בפסק דינו הראשון, להמליץ על ביטול הצוואה ובין היתר, מהטעמים של עדים לא כשירים ומעצם מעורבות פסולה של האם והבן בעריכת הצוואה והשפעה בלתי הוגנת שהפעילו עליו.

בית המשפט הדגיש, כי החליט על פסלות הצוואה לא בשל כשרות המנוח לצוות אלא מיתר הטענות שהובאו לפניו.

הבן והאם ערערו על פסק דין זה והתיק חזר לבית המשפט שייתן פסק דינו בשנית לאחר קבלת חוות דעת רפואית בדבר מצבו הקוגניטיבי של המנוח בעת עריכת הצוואה.

גם בפסק הדין השני- הצוואה פסולה

מומחה בית המשפט קבע, כי לא ניתן להראות באופן חד משמעי כי המנוח ל א היה כשיר לצוות בעת מועד עריכת הצוואה.

למרות זאת ובהינתן שלל הראיות והעדויות בפני בית המשפט, קבע הוא בפעם השנייה כי דין הצוואה פסלות.

בחינת מצבו הקשה של המנוח, הזנחתו הנפשעת, הפגמים הקשורים עם עדי הצוואה ובנוסף, מעורבותה הפסולה של האם בעריכת הצוואה ונישול היורשים מהצוואה- מעידים כמכלול על כי אין הצוואה ולא יכולה היא לשקף את רצונו האמיתי של המנוח.

למקרא עובדות פסק הדין, קשה שלא לתהות האם אין גבול לעזות מצחם של יורשים, אשר לאחר שנים של הזנחתו באופן כה קשה, עוד מנסים הם בדרכי תחבולה ועורמה לשים ידם על עיזבונו של המנוח?

הבן והאם נהגו בחוסר תום לב כה משווע, עד כי היה ראוי לחייבם בהוצאות משפט גבוהות עוד יותר, מאחר ואין דרך חוקית אחרת להענישם על התנהלותם הנבזית ולהוקיעה מכל וכל.

לקריאת פסק הדין המלא ראו:  57135-11-13.