פחות משני שקלים לטעינה:
המהפך השקט של הקטנוע העירוני
מי שמזמין היום פיצה בתל
אביב, בראשון לציון או בחיפה כמעט תמיד יפגוש בפתח הבית רוכב על קטנוע שקט. אין
רעש מנוע, אין עשן מהצנרת ואין דלק שנשפך במוסך. בזמן שהוויכוח על מחירי הרכב
החשמלי ממשיך לתפוס כותרות, המעבר על שני גלגלים כבר קרה, והוא קרה בלי הרבה רעש.
מי שהובילו אותו לא היו אקטיביסטים של אקלים אלא מנהלי חשבונות של רשתות אספקה,
שגילו שקילומטר חשמלי עולה להם הרבה פחות מקילומטר בנזין.
מה השליחים גילו קודם
הרוכבים הראשונים של הדו
גלגלי החשמלי בישראל היו אנשי האספקה. דומינוס, פיצה האט, תן ביס וינגו דלי
מפעילים ציי קטנועים חשמליים מתוצרת NIU, מותג סיני הנסחר בנאסד״ק, שמופץ בישראל על ידי
קבוצת מאיר. זו לא החלטה של יחסי ציבור. קורס אספקה של מאה קילומטרים ביום הוא
קודם כל שאלה של עלות לקילומטר, ובמחלקה הזאת החשמל מנצח את הבנזין בפער שקשה
לסגור.
יש גם יתרון שמדברים עליו
פחות. קטנוע חשמלי לא צריך החלפת שמן, מצתים או רצועת הינע, והוא לא מבלה ימי
עבודה במוסך. התחזוקה מצטמצמת בעיקר לבלמים, לצמיגים ולסוללה. לרשת שמעסיקה עשרות
רוכבים, כל יום שקטנוע לא נמצא בפעילות הוא כסף שנשרף, והאמינות של המנוע החשמלי
היא בדיוק הנקודה שבה הוא משתלם.
הרשתות גם קיבלו כלי ניהול
שלא היה קיים בעולם הקטנועים המסורתי. מערכת הציים של המותג מחוברת לרשת הסלולרית
ומספקת למנהל הסניף מיקום מדויק של כל כלי, מסלול נסיעה, מרחק שנותר בסוללה ואבחון
תקלות מרחוק. בשביל מי שמנהל מאה שליחים בשעות בוקר העמוסות, זה ההבדל בין ניחוש
לבין ניהול.
עשרים שקלים מול שניים
כמה עולה לנסוע? לפי נתונים
שפרסם היבואן, טעינה מלאה של דגם הביניים FQi500, שנמכר ב-15,990 שקלים,
עולה פחות משני שקלים ומספיקה לכ-91 קילומטרים. קטנוע בנזין מקביל צורך בערך שלושה
ליטרים למאה קילומטרים, כלומר יותר מעשרים שקלים לטנקית במחירי הדלק הנוכחיים.
ההפרש נשמע קטן, אבל הוא מצטבר.
רוכב עירוני שמכסה בערך עשרים
אלף קילומטרים בשנה, מרחק ריאלי למי שנוסע מדי יום לעבודה וללימודים, חוסך בהפרש
הזה כמה אלפי שקלים בשנה על דלק בלבד. מי שמוסיף לזה את התחזוקה הזולה יותר ואת
העובדה שמחירי החשמל בישראל יציבים בהרבה ממחירי הדלק, מקבל תמונה שבה ההשקעה
ההתחלתית מחזירה את עצמה תוך כמה שנים גם בלי לדבר על אקלים.
מי שהמחיר של דגם חדש מרתיע
אותו יכול להתחיל מהשוק המשומש. כלי אספקה שיצאו מציי הרשתות חוזרים לשוק במחירים
שמתחילים בערך בשבעת אלפים שקלים, עם היסטוריית תחזוקה מתועדת אצל היבואן. הקונה
הראשון ספג את הפחת, והשני מקבל את אותה מכניקה פשוטה בחלק מהמחיר.
סוללה שנכנסת לסלון
החידוש ששינה את התמונה פחות
קשור למנוע ויותר ללוגיסטיקה. דגמי הדגל של NIU מגיעים עם סוללות נתיקות,
שתיים בחלק מהדגמים, שאפשר לחלץ מרצפת הרכב ולהעלות הביתה. מי שגר בדירה בלי חניה
לא צריך עמדת טעינה ברחוב ולא כבל מתוח על המדרכה. הוא מניח את הסוללה ליד הספה,
מחבר לשקע רגיל, ובבוקר יש רכב מלא.
זה הפרט שמסביר למה הקטגוריה
תפסה דווקא בישראל, מדינה שבה רוב האוכלוסייה גרה בבניינים משותפים בלי חניות
פרטיות. הדיון על תשתית הטעינה, שמעסיק כל כך הרבה קוני רכב חשמלי, פשוט לא קיים
כשהסוללה יורדת מהרכב בידיים ונטענת בסלון כמו מחשב נייד גדול.
בלי לוחית, אבל לא בלי כללים
לפני שרצים לקופה כדאי לבדוק
מה מותר. קטנוע חשמלי מהסוג של FQi500 או של דגם הדגל NQiX500,
שמגיע למאה קילומטר לשעה, הוא רכב ממונע לכל דבר: רישוי בספרי רישוי, לוחית זיהוי,
ביטוח חובה, קסדה ורישיון אופנוע בתוקף מהדרגה המתאימה. מי שמחפש פתרון פשוט יותר
ימצא אותו דווקא בקטגוריה הצעירה יותר, זאת שמתחת לרדאר.
קורקינט חשמלי, או גלגינוע
בלשון המשרד, פטור מרישיון רכב אבל לא מכללים. כללי הבטיחות של משרד
התחבורה קובעים גיל מינימום שש עשרה, מהירות מרבית של 25 קמ״ש וחובת חבישת קסדה
בכל גיל ובכל דרך, כולל בשבילי אופניים. גם כאן NIU היא שחקן מרכזי: הדגם
הבסיסי KQi100F נמכר ב-1,590 שקלים עם טווח של כשלושים
קילומטרים, והדגמים המתקדמים מגיעים עד טווח של שישים קילומטרים ומעלה. לנסיעות של
מי שגר חמש דקות מהעבודה, זו כבר אלטרנטיבה אמיתית לאוטובוס.
מי משלם את מחיר האוויר
השיח סביב הרכב החשמלי נוטה
להתמקד בכיס, אבל יש כאן גם חשבון בריאותי. דוח
המשרד
להגנת
הסביבה לשנת
2023 מצא ש-5,510 בני אדם מתו מוות מוקדם בישראל בעקבות חשיפה לזיהום אוויר,
ושהנזק הכלכלי של הזיהום הסתכם בכ-22.5 מיליארד שקלים בשנה אחת. התחבורה היא אחד
המקורות המרכזיים לזיהום בערים, והרחובות שבהם אנחנו הולכים הם בדיוק המקום שבו
הפליטות נשארות.
קטנוע בנזין ישן, מהסוג
שממשיך לרעוד בכל רמזור, פולט את החלקיקים העדינים שנחשבים למזיקים ביותר, ובגובה
צינור הפליטה שלו, כלומר בדיוק בגובה הריאות של הולכי הרגל. החלפת הצי העירוני הזה
ברכב חשמלי לא פותרת את משבר האקלים, אבל היא מורידה ריכוזי זיהום במקומות שבהם
אנשים חיים, נושמים ומחכים לאוטובוס.
אז שווה או לא
התשובה של רשתות האספקה ניתנה
כבר מזמן, בשקט, בהזמנות רכש של מאות כלים. התשובה של הרוכב הפרטי מתגבשת עכשיו,
כשמחירי הדלק מטפסים והפער בעלויות התפעול הופך קל לחישוב. המהפך הזה לא התחיל
בלשכת שר התחבורה ולא בכנסי אקלים, אלא אצל שליח שעצר מתחת לבניין, הוציא סוללה
מהרצפה ולקח אותה הביתה. בפעם הבאה שזה קורה מול הדלת שלכם, שווה לשים לב לא רק
לפיצה. הקילומטראז' שהביא אותה עלה פחות משני שקלים.
